נשים בשוק התעסוקה -הקהילה כרשת תמיכה

מאת: מאת תחיה בן צור

הקהילה כרשת תמיכה

בן צור נבחרה לרשימת 50 המשפיעות של גלובס. מקימת קבוצת הפייסבוק "נשים בתעשייה - קהילת המנהלות", המונה כ-110,000 נשים והמסייעת במציאת משרות, פירגון על הצלחות ותיקון עוולות הקשורות לשוויון במקום העבודה. 

כבר עשור שאני עובדת עם נשים, בין אם כמנהלת קהילת נשים גדולה שחזונה קידום נשים בשוק התעסוקה ובין אם כיועצת לנשים מנהלות בצמתים משמעותיים ואני נחשפת שוב ושוב לעומק ולעוצמה של המורכבות המלווה נשים בשוק התעסוקה הישראלי. 

שוק התעסוקה הוא מרחב שדורש מקצועיות, ניסיון ואסרטיביות, ובמקביל התמודדות עם שכבות של עומס רגשי, חסמים תרבותיים, חוסר יציבות כלכלית, ופערים מבניים שמלווים אותנו כבר דורות. המשבר האחרון, המלחמה, המילואים הארוכים והטלטלה המשפחתית שקרתה בישראל רק הדגישו עד כמה האתגר גדול, עמוק ורחב, ונתנו לו פנים חדשות.

המוטיבציה להקמת הקהילה היתה הרצון להקים לנשים אזור של תמיכה וסיוע מה שגברים עושים באופן טבעי במילואים, בפגישות מרובות משתתפים אחרי השעות "שלנו" כשאנחנו כבר במשמרת שניה בעבודות הבית והמשפחה, בהפסקות סיגריה ועוד. 

נשים בישראל נדרשות להתמודד עם מערכת תעסוקה שלא תמיד רואה אותן. הן מפוטרות מהר יותר, מגויסות לאט יותר ונאלצות להוכיח את עצמן שוב ושוב, לעיתים באותם המקומות שבהם גברים פשוט "ממשיכים הלאה". חלקן מרגישות שהן צריכות לעבוד כפול כדי להגיע לאותה נקודת פתיחה, וחלקן מוצפות בתחושה מתמשכת שהן תמיד פסע אחד מאחור. זו אינה תחושה פרטית אלא מציאות חברתית שחוזרת בכל משבר, בכל האטה ובכל שינוי מהותי בשוק.

אחד המקומות שבהם הפער הזה מובהק הוא "קנס האימהות". נשים שהן אימהות מתמודדות עם ציפיות בלתי אפשריות. מצד אחד הן רוצות להתפתח ולהתקדם וגם להמשיך להצטיין בעבודה, ומצד שני עליהן לתחזק משפחה מלאה, במיוחד בתקופות שבהן בני זוג במילואים או סביב חופשות וחגים נוצר לעיתים לחץ מתמשך. אני פוגשת נשים שמספרות שהן מוותרות מראש על תפקידים משמעותיים כי הן חוששות שלא יעמדו בעומס. אחרות מספרות שהן מנמיכות את דרישות השכר כדי "לא להכביד" ולהגדיל לכאורה את הסיכוי להתקבל למשרה. אלו החלטות שמונעות מחשש, לא מכישורים, והן משפיעות ישירות על העתיד המקצועי שלהן.

אני מדברת עם נשים על מקום העבודה שהכאיב להן, על קשרים מקצועיים שהתפרקו, על הערות פוגעניות, על תחושת אובדן הביטחון, ועל ההשלכות של פגיעה כזו על הקריירה. עבור נשים רבות, אני מהווה גורם שמעניק מילים למה שהן מרגישות, מסביר את הסיטואציה בה הן נמצאות, ומחזיר להן פרספקטיבה נכונה. לנשים שעברו התעמרות קשה הרבה פעמים חסרה היכולת להבין שמה שקרה להן אינו אשמתן, ושניתן לבנות את הקריירה מחדש ממקום בטוח ומחוזק יותר.

כאן נכנסת הקהילה. קהילה נשית מקצועית היא הרבה מעבר לפלטפורמה של שאלות ותשובות. היא מקום שבו נשים עוזרות לנשים אחרות להבין את השוק, לקבל החלטות נכונות, לפרק חסמים, להתחזק, ולהזכיר זו לזו שהן לא לבד. בקהילה שאני מובילה נשים מקבלות תמיכה מלאה, גם בפרונט וגם מאחורי הקלעים. הן מקבלות תשובות אמיתיות ממנהלות אחרות, הן מקבלות חיבורים שפותחים דלתות, והן מקבלות אוזן קשבת בדיוק ברגע שבו הן מתקשות להרים את עצמן.

ברגעים הקשים אני אומרת לנשים במפורש לעצור. לנשום. לא להילחם בעצמן. יש תקופות, במיוחד בחגים או בתקופות עומס נפשי, שבהן עדיף לא לפתוח את המחשב. לא לשלוח קורות חיים. לא לנסות "להוכיח". נשים לא נדרשות להיות מכונות חיפוש עבודה. הן זקוקות להחזיר לעצמן תחושת רוגע. רק אחרי שמחזירים נשימה אפשר להתחיל לבנות תוכנית חיפוש עבודה מסודרת, יעילה וברת ביצוע. תוכנית שלא מציפה, שלא מעמיסה ושמכירה בכך שמדובר בתהליך רגשי לא פחות ממקצועי.

העידוד לבקש עזרה הוא חלק מרכזי בעבודה שלי. נשים רבות מתקשות לפנות בבקשת תמיכה, מחשש שיתויגו כחלשות או לא מקצועיות. אני מלמדת אותן כיצד לבקש עזרה בצורה מקצועית, ברורה ומכבדת. לעיתים, כאשר נשים חוששות להיחשף בקהילה בפני קולגות או מנהלות, אני מפרסמת עבורן בשמן, באופן אנונימי. אני הופכת לקול שלהן כשהן מתקשות להשמיע אותו בעצמן. בעיניי זה בסיס בריא לקהילה מקצועית המאפשרת לנשים לצמוח ולהתייעץ. משמח לראות שהרבה פעמים התשובות שהן מקבלות, מעצימות ומקדמות מאד ויותר מכך מאירים להן זויות חדשות ומעניינות לסיטואציה. 

בעשור הזה למדתי דבר אחד מרכזי. נשים מתקדמות כשהן רואות זו את זו. כשהן מבינות שהאתגר אינו אישי אלא מבני. כאשר חזית מאוחדת ומכבדת של נשים מייצרת תמיכה, ידע וחיבורים, החסמים מתחילים להישבר. יש משהו עמוק בכך שנשים שומעות מנשים אחרות שהן ראויות, יכולות ומספיק טובות. זהו מרחב שמחזיר ביטחון, מאפשר שאפתנות ומייצר אמון עצמי מחדש.

בעולם תעסוקה שבו נשים עדיין נדרשות להוכיח את עצמן יותר מגברים, קהילה נשית מקצועית היא לא מותרות. היא הכרח. היא רשת ביטחון. היא בית מקצועי. היא המקום שבו נשים יכולות להרים את הראש, להפסיק להתנצל ולבנות את הצעד הבא שלהן מתוך הבנה עמוקה שהן כבר עושות מספיק, וכי הן לא צריכות לשנות את עצמן, אלא רק לקבל את התמיכה והכלים להוביל.

---

תחיה בן צור, מנכ"לית פורום נשים בתעשייה ומלווה נשים בקריירה כבר עשור פורום נשים בתעשיה - קהילת המנהלות tehiya@tehiyabenzur.com