כשהחיים נותנים לנו כאפה ואנחנו בונות מזה קריירה
- Or Maroni-Cohen
- Dec 28, 2025
- 6 min read
מאת: ליאורה דרורי
אימון טרנספורמטיבי
החיים לא שואלים אותנו מה אנחנו רוצות. הם נוחתים בלי להודיע, חדים וחצופים, מפילים אותנו על הברכיים, מנערים את הקרקע מתחת לרגליים, ומכריחים אותנו לעשות Restart למערכת.
ואז הם מסתכלים עלינו בהתרסה וכאילו אומרים, "נו… בואי נראה עכשיו מה את עושה עם זה".
אלה מסוג הרגעים שעיצבו אותי ב-30 השנים אחרונות.
אלה המשקולות שבנו לי שרירים תודעתיים וגרמו לי לבחור לא רק לחיות את החיים, אלא לחוות אותם באומץ, בהתרגשות, בגדול ולהשפיע. הם גם הסיבה שאני בוחרת ללמד היום נשים באמצע החיים, לעשות שני דברים שהן היו צריכות ללמוד עוד בימי בית הספר...
הדבר הראשון זה להיות אמיצה להעז לזוז, לשנות ולהשתנות ולא לפחד מזה.
והדבר השני זה לחזק את שריר הגמישות המחשבתית, בכל פעם שאת שומעת “תעזבי, זה קשה מדי, זה לא אפשרי!".
כי האמת היא די פשוטה: בלי קצת אומץ לזוז ולשנות מה שכבר לא מתאים, ובלי גמישות מחשבתית לראות מה עוד אפשרי לנו, אין לנו סיכוי לצמיחה, אין תחושת מימוש עצמי ואין קפיצה תודעתית לשלב הבא בחיינו.
מתוך זיהוי תחנות חיי הטרנספורמטיביות, הפכתי לאישה שאני היום. אני בוחרת לחיות את החיים בתשוקה ובתחושת שמחה ולא מתוך אכזבה, תסכול ותחושת פספוס וחרטה.
אני אומרת לעצמי שהחיים לא קורים לי אלא קורים מתוכי, ואני לוקחת בעלות ואחריות על תוצאות שיש לי בחיי.
מי שלא זזה לא רק נשארת מאחור, אלא הולכת לאחור והופכת ללא רלוונטית.
מי שלא בוחרת בעצמה - מוותרת על עצמה ולכן תמיד תהיה אחרונה בתור.
מי שלא יוצרת מרחב פנימי חדש -חיה חיים מצומצמים מלאי תסכול וחרטות.
היום, אתמקד ב-3 נקודות מפנה משמעותיות ב-30 השנים האחרונות, שהפכו אותי למי שאני היום והביאו לבחירתי להוביל נשים בנות 45+ מוכשרות ועוצמתיות, ולסייע להן לצאת מהתקיעות, כשלמראית עין "הכל בסדר".
היום אני מאמנת נשים שיודעות עמוק בפנים שמגיע להן יותר, אבל הן לא מעיזות לבקש, כי הן שכחו לצעוק את החלומות שלהן.
בתהליכי אימון טרנספורמטיביים, אנחנו לומדות להשיב לנו את האומץ לדמיין ולבחור. להציב אותנו במקום שראוי לנו ולחיות את החיים, מתוך שמחה ומימוש.
נקודת מפנה ראשונה: גמישות מחשבתית
בשנת 2001 החיים נעצרו, ולמדתי להתחיל מחדש.
בגיל 41, הייתי בטוחה שהחיים שלי "תותים". הכל טוב. יש לי הכל: משפחה, קריירה וחברים. שבוע לפני ליל-הסדר, הגיעה "הפתעה" שלא היתה בתוכניות שלי... גיליתי שיש לי סרטן השד.
חשבתי שאוכל לנהל את זה בדרך אפקטיבית, פרקטית ובקלילות.
מהר מאוד הבנתי שאין לי שליטה על מה שקורה בחוץ, אבל יש לי שליטה מלאה על מה שקורה בפנים. לראשונה בחיי לא שאלתי "למה זה קורה לי?" אלא "מה זה בא ללמד אותי?". נשמתי, עצרתי את האוטומט. הקשבתי לגוף שלי ולא למחשבות המתרוצצות.
יצרתי רגעי שקט מבפנים.
שם נולד הלקח שיהפוך לאחד הכלים המרכזיים שלי - גמישות מחשבתית, לא כסיסמה אלא כדרך להתבוננות על אתגרי החיים. למדתי לבחור איפה לשים פוקוס ולהגדיל. למדתי להפוך אבני נגף לאבני מדרך, ולמדתי להבין שהשליטה היחידה שיש לי היא מה קורה לי מבפנים. זה היה הניצוץ הראשון.
נקודת מפנה שנייה: לקיחת החלטה "לא הגיונית"
בשנת 2006 בחרתי להעז, לזוז ולא להישאר במקום המוכר והנוח.
30 שנה הייתי מורה. מקצוע עם יכולת הישרדות מרשימה ועם המון נוחות. אבל בפנים בערה אש. רציתי יצירתיות, רציתי חופש, רציתי לעשות משהו בדרך שלי.
רציתי למרוד. לקרוא תיגר על השגרה שנעשתה צפויה מדי. אז עשיתי מהלך שנחשב שפוי מינוס, אבל אמיץ פלוס וזה לקחת קורס בייצוא, כדי לעזור ליוצרות ומעצבות תכשיטים ישראליות לפרוץ לעולם ולמצוא להן שווקים, ובכך לשלב יזמות שבערה בי ויצירתיות.
זה היה לפני עידן "Etsy" ו-"Amazon One of a Kind", יש שיקראו לזה משבר גיל ה-40 פלוס.
אחרי חודשים של הכשרה ומחקר, יצרתי 7 קולקציות. ארזתי 15 ק”ג של תכשיטים מרהיבים בטרולי אדומה ובגדים בטרולי כחולה ויצאתי לדרך. נסעתי למנהטן להציג בתערוכה הגדולה בעולם. אמרו לי שהשתגעתי, אבל האינטואיציה אמרה "לכי על זה".
שם הבנתי שניצחתי... הבנתי שהחוקים שמגבילים אותנו לא כתובים בשום חוזר מנכ"ל. הם בראש שלנו, וכשמערערים עליהם - פתאום הכול אפשרי. הבנתי גם שהיקום בא לעזרתנו ושולח לנו סימנים.
שם נולד האומץ שאני מדליקה היום אצל הנשים שאני מלווה.
כך קרה גם לתלמידתי רונית - שליוויתי כמאמנת, כחלק מצוות בקורס של פיתוח עסקי לקליניקה.
בשיחתנו, רונית הביעה רצון לעזוב את התוכנית באומרה שאין לה קליניקה ושהיא מתכננת לנסוע לווייטנאם לכמה חודשים.
הצעתי לה להמשיך לעקוב ולהקשיב להקלטות ושבמקביל תתעד את הנסיעה שלה ביומן מסע, בפייסבוק, בתיעוד יומי.
היומן יאפשר לה לכתוב הגיגים ותובנות, ולהגדיל את הקהילה העוקבת אחריה, כך שכשתחזור, תוכל לפתוח את הקליניקה שלה ולהזמין עוקבות להגיע לטיפולים.
ההחלטה שלה השאירה אותה מחוייבת לתהליך ההתפתחותי שלה, וגם עזרה לה לגבש קהילה אוהדת שבהמשך הפכה בסיס להתחלת עסק מצליח.
נקודת מפנה שלישית: מתים פעם אחת, חיים מלא פעמים
שנת 2020 - פרישה שהפכה ללידה מחדש.
בגיל 60 פרשתי מעבודתי, אחרי 30 שנה במערכת החינוך. זה קרה עמוק לתוך הקורונה, בתקופה של עולם מבועת ושיתוק מערכות. החיים נעצרו.
לראשונה בחיי הכל דמם. לא היו עוד ישיבות הכנה והתארגנויות לשנת הלימודים... שקט. אף אחד לא התקשר, אף אחד לא התעניין.
הבנתי שמעכשיו הכל עליי. מה שיהיה, או לא יהיה לי , זה עליי, בגללי ובזכותי.
פחדתי. לא היה לי ברור מי אני בלי הזהות המקצועית שלי. איך קמים בבוקר כשלא ברור בשביל מה?
מה עושה שכירה שצריכה להחליט על הלו"ז שלה? ואיך מתמודדים עם אי וודאות כזו?
עם זאת, דבר אחד היה לי ברור: אני מהחיים האלה לא פורשת. מעכשיו המטרה תהיה לגלות את שליחותי הבאה.
יצאתי למסע גילוי עצמי. בניסיון להבין איך קוראים למה שאני מרגישה והאם יש מודל שמסביר את זה?
הכול התפרק, ואז נוצר החדש מתוך ה-DNA שהיה שם קודם.
ילדתי את עצמי מחדש. מתוך תהליך מטמורפוזי שדומה לתהליך שעובר הזחל במסעו להפוך לפרפר. הפכתי לאישה חזקה יותר, עצמאית, אמיצה, יצירתית, חופשיה ונחושה מאי פעם.
למדתי 2 שפות חדשות, את שפת הביזנס ואת שפת האימון. ובתוך שנתיים, הקמתי קהילת פייסבוק של כ-15 אלף נשים. הקמתי עסק, הפכתי למאמנת, ליוויתי נשים בתהליכי בליווי שיצרתי, הנחתי סדנאות והרצאות, ואימנתי עשרות נשים.
בניתי דרך חדשה. פיתחתי תודעה חדשה.
לא קיבלתי את הכנפיים - גידלתי אותן.
והיום, כבר חמש וחצי שנים, אני בשליחות שלי, לעזור וללוות נשים בנות 45+ לחזור לעצמן, לממש את יכולתן, להעז לשנות, להיות מאושרות ולחיות את החיים ולא את הצל שלהם.
אז למה אני עושה את מה שאני עושה?
כי שינוי באמצע החיים הוא לא הסוף - זו התחלה, זה הכרח. זה החיים עצמם.
כי זה הזמן שבו נשים מתעוררות ומבינות שהן חיו שנים של "הכול בסדר", אבל לא באמת. כי באמצע החיים נשים סוף סוף מבינות שהן ויתרו על עצמן, כדי להגשים חלומות של אחרים.
אני פה להזכיר שהבחירה בידיים שלך. שאת יכולה לשנות וראויה לפרוח. שהגיעה העת להפסיק לבקש רשות ושמעכשיו את לוקחת אותה. שהגיע הזמן לחיות בגדול, כי אין זמן אחר ותכף יהיה מאוחר מדי.
אני כאן כדי לעזור לך להדליק את האור הפנימי ולסייע להשיב לך את האומץ לבחור לחיות את החיים במלואם.
בעקבות המסע שלי פיתחתי שיטה איתה אני עובדת. הדרך שפיתחתי היא פרקטית ולא תיאורטית, והיא נולדה מתוך משברים אישיים, בחירות אמיצות והבנה כי נשים נוטות להתפשר על חייהן ולדחות שינוי עד שנדמה שמאוחר מדי.
אני מבינה ששינוי אמיתי דורש אומץ, גמישות מחשבתית, ועקביות בפעולות קטנות.
פרקטיקה שמחזירה שליטה ושמחה לחיים
המטרה היא להוציא נשים מ"אוטומט" של עומס ושחיקה ולהחזיר להן תחושת שליטה, בהירות ומיקוד.
איך זה נראה בפועל:
מיפוי החיים וזיהוי איפה הן בתגובתיות ובכיבוי שרפות ואיפה בבחירה
בניית סדר יום מיטבי ואופטימלי והטמעת הרגלים מצמיחים בצעדים קטנים
פיתוח תודעה של שפע וראיית ה-"יש", הודיה ואהבה עצמית באמצעות כתיבת דפי בוקר וערב.
דוגמאות להרגלים: שעה שקטה ראשונה לעצמי (בלי מסכים), אמירת משפט גבול אחד ביום ("זה לא מתאים לי"), כתיבת דפי בוקר וערב (כולל 3 דברים טובים והודיה).
התוצאה: החזרת השליטה והגברת השמחה הפנימית. שינוי גדול נוצר מעקביות, לא ממהפכה.
תהליכי עומק לפיתוח אומץ ותעוזה
המטרה היא להפגיש נשים עם הפחד שמנהל אותן ומונע מהן לממש את עצמן ולהרגיש סיפוק ומשמעות חדשה. לא כדי להעלימו, אלא כדי למנוע ממנו לנהל אותן.
היעד הוא להחליף דפוסים אוטומטיים בבחירה מודעת ואמיצה.
איך זה נראה בפועל:
עבודה על זהות וערכים: זיהוי והתמרה של אוטומטים רגשיים מנהלים.
החלפת זהות פעילה על ידי בניית דמות פנימית חדשה בעלת תכונות רצויות ויצירת "הסיפור החדש" שלה.
תרגול שפה פנימית חדשה ומעצימה וביצוע החלטות קטנות התואמות לזהות החדשה.
פיתוח תודעה של יוזמה ועשייה
יצירת זהות חדשה שיותר לא מבקשת אישור חיצוני אלא מחוברת לרצון הפנימי
התוצאה: נשים מתחילות לפעול אחרת בקלות ומתוך תחושת ראויות, בלי "לעבוד קשה", מה שמוביל לשינוי הזהות ולהעצמת הערך העצמי.
מסע נשמתי דרך סיפור אישי
המטרה היא שימוש בסיפור החיים האישי (כישלונות, פחדים, התגברות, התרוממות וצמיחה), כ"מראה" שמדגימה ששינוי הוא מסע, לא פרויקט מושלם. מתוך זה נלמד איך תחנות משבריות בחיים מהוות מנוף לזיהוי כישורים חוזקות להתגברות וצמיחה, ואיך פעולות קטנות של אומץ וגמישות מחשבתית מעצימים את הערך העצמי ויוצרים משמעות ותחושת מימוש עצמי.
איך זה נראה בפועל:
כתיבת הסיפור האישי על ציר זמן וזיהוי תחנות משמעותיות ונקודות מפנה.
הפיכת משבר למשאב וזיהוי נקודת השבר כנקודות מפנה שמאפשרת צמיחה באמצעות שאלות ממוקדות.
שיח פתוח, מכיל ולא שיפוטי.
בשורה התחתונה:
זו לא שיטה שמלטפת - זו דרך שמעירה את התודעה ומאירה דרך החדשה. זו שיטה שמובילה נשים מהמקום שבו הן שורדות למקום שבו הן בוחרות, מעזות ומגשימות.
אני מלמדת את הנשים שלא נולדתי אמיצה - בניתי בי את האומץ - וגם הן יכולות.
אני פה להזכיר שהגשמה משמעותה לחיות את החיים עצמם ולא לידם.
שלממש חלומות זה לא מותרות, זה האומץ לשים את עצמנו בקידמת הבמה.
ליאורה דרורי, מאמנת, מנחת סדנאות ומרצה, מלמדת אומץ לשנוי טרנספורמטיבי, לחיות מתוך אומץ וגמישות מחשבתית ולצאת מתקיעות, להיות בלתי ניתנת לעצירה ולחיות בשמחה ובמימוש עצמי.
להתקשרות: 054-4644327 |  |
Comments