התעמרות והטרדה מינית או מגדרית במקומות עבודה

אימון + NLP

מאת: אור מרוני

"לא רק #MeToo: 

ההטרדות השקטות שמתרחשות כל יום במשרדים הישראליים"

בשנים האחרונות נדמה היה שהקמפיין #MeToo שינה את כללי המשחק: מפורסמים נחשפו, מנכ"לים התפטרו, וחברות הכריזו על "אפס סובלנות" להטרדה מינית. אלא שבפועל, במרבית מקומות העבודה בישראל – במיוחד אלה שאינם זוכים לכותרות - ההטרדות לא נעלמו, הן פשוט הפכו מתוחכמות יותר, שקטות יותר, ולעיתים קרובות מגדריות ולאו דווקא מיניות גלויה.

מה זו "הטרדה מגדרית" שלא מדברים עליה?

רובנו מכירים את ההגדרה הקלאסית של הטרדה מינית לפי חוק למניעת הטרדה מינית: התייחסות מבזה או משפילה המתמקדת במיניות או מין של אדם. אבל בשטח, רבות מהתלונות שמגיעות היום לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה ולבתי הדין לעבודה הן על התעמרות שקלה-עד-בינונית שקשה להוכיח:

הדבר הפחות חיובי: בחברות קטנות ובינוניות - שמהוות כ-98% ממקומות העבודה בישראל - המצב עדיין קשה. רבות מהן לא מחויבות במינוי ממונה, והתרבות הארגונית נשארת "משפחתית" - קוד שפירושו בפועל "מה שקורה כאן נשאר כאן".

מה אפשר לעשות?

• לתעד הכול: תאריכים, שעות, עדים, צילומי מסך.

• לפנות לממונה הטרדה מינית בחברה אם יש כזו.

• אם אין מענה – אפשר לפנות ישירות לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה (ללא עלות וללא צורך בעורך דין).

• חשוב לזכור: גם התעמרות "לא מינית יכולה להיחשב כ"התנכלות" לפי החוק אם היא נעשית בגלל תלונה על הטרדה או אפליה.

כי בסופו של דבר, מקום עבודה בטוח הוא לא רק כזה שאין בו אונס או סחיטה מינית – אלא כזה שבו אף אחד לא צריך להוכיח כל יום שהוא שווה, רק בגלל שהוא אישה. או גבר.

• "הערות "תמימות" על מראה חיצוני של נשים: "וואו, היום את נראית כמו דוגמנית", "למה את לא מחייכת?"

• הקצאת משימות משפילות דווקא לנשים: "את הרי טובה בדברים עדינים כאלה".

• הדרת נשים מקבלת החלטות: "כי הן ממילא עוזבות בגלל הילדים"

• לגברים: "אתה רגיש מדי", "גבר אמיתי לא היה בוכה על זה", "למה אתה לא לוקח את זה כמו גבר?

ב-2024 דיווחה נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה על עלייה של כ-28% במספר הפניות בנושא אפליה מגדרית והתעמרות בעבודה בהשוואה ל-2022 – רובן המוחלט מנשים, אך גם גידול משמעותי בפניות של גברים.

"זו לא הטרדה מינית קלאסית, אז אי אפשר להתלונן"

זו הטענה הנפוצה ביותר ששומעות יועצות לנפגעות הטרדה. עובדת בחברת הייטק בת 32 סיפרה לי:

"המנהל שלי היה אומר לי כל שבוע 'את בטח תעזבי בקרוב להתחתן ולהביא ילדים, אז אין טעם להשקיע בך בקורסים'. כשהתלוננתי במשאבי אנוש אמרו לי 'זה לא בדיוק הטרדה מינית, זה סתם דעה'. בסוף עזבתי."

במקרה אחר, עובד בחברת שיווק דיווח שכאשר ביקש לצאת מוקדם כדי לקחת את הילד שלו מהגן, המנהל אמר בפני כל הצוות: "מה קרה לך? פעם גברים היו מפרנסים ולא מטפלות". העובד התלונן – והתיק נסגר מחוסר עילה.

מה השתנה מאז #MeToo באמת?

הדבר החיובי: יותר חברות (בעיקר גדולות והייטק), מחויבות היום בהדרכות חובה, מינוי ממונה הטרדה מינית ונהלים ברורים.

10 כלים פרקטיים לשימוש עם מטופלים / מתאמנים (נשים וגברים), שחוו הטרדה מינית/מגדרית או התעמרות בעבודה. 

5. "מכתב שלא ישלח" (ב-3 חלקים)

• חלק א′ - כל הכעס, הבושה, הפחד – בלי צנזורה.

• חלק ב′ - מה אני לוקחת איתי ככוח (למשל "למדתי להגן על עצמי").

• חלק ג′ - מה אני משאירה מאחור (למשל "את תחושת האשמה").

אחר כך שורפים או קורעים את החלקים שרוצים לשחרר.

6. חיזוק "הקול הבוגר" מול "הקול הילדי"

כשהלקוח/ה אומר "אני מרגישה כמו ילדה קטנה מולו", אנחנו בונים יחד דיאלוג פנימי:

• קול ילדי: "הוא יכעס עליי, אני אפוטר"

• קול בוגר: "אני בת 35, יש לי תואר ו-10 שנות ניסיון, אני לא אפוטר על זה שאני מבקשת יחס מכבד"

מתאמנים על המשפטים של הקול הבוגר עד שהוא הופך אוטומטי.

7. תרגיל "העתיד המועדף" (Preferred Future)

שואלים: "נניח שחצי שנה מהיום את כבר לא מרגישה את הכאב הזה בכלל - מה השתנה? איך את מדברת? איך את נכנסת לחדר ישיבות? איך הגוף שלך מרגיש?"

ואז בונים צעדים קטנים כדי להתקרב לתמונה הזו כבר היום.

8. עבודה עם הגוף – שחרור טראומה קלה

הטרדות יוצרות מתח כרוני בגוף. תרגילים פשולים שמשנים את התחושה תוך דקות:

• עמידת כוח (Power Pose) - 2 דקות לפני פגישות עם המטריד

• נשימת 4-7-8 - שאיפה דרך האף במשך 4 שניות, עצירת נשימה למשך 7 שניות, ונשיפה דרך הפה במשך 8 שניות, וחזרה על התהליך. 

• "הרעד המרפא" (TRE – Trauma Releasing Exercises) – גורמים לגוף לרעוד בכוונה כדי לשחרר מתח ישן

9. בניית "רשימת ניצחונות קטנים"

כל פעם שהלקוח/ה הצליחו להגיד "לא", להתלונן, או פשוט לא לקחת ללב – רושמים.

אחרי חודש יש רשימה של 20–30 הוכחות שהם כבר לא אותו אדם חסר אונים.

10. "תוכנית יציאת חירום" (אם צריך לעזוב את מקום העבודה)

לפעמים הפתרון הבריא ביותר הוא לעזוב. בונים יחד:

• קורות חיים מעודכנים

• 3–5 מקומות עבודה חלופיים

• חשבון חיסכון לשלושה חודשים

• רשת תמיכה זה מוריד את הפחד מ"אם אתלונן – אפוטר ואמות ברעב".

1. מיפוי "מפת הכוח" (Power Mapping

מציירים על דף את כל הדמויות הרלוונטיות במקום העבודה (מנהל ישיר, מנכ"ל, HR, עמיתים תומכים, עמיתים עוינים).

ליד כל שם כותבים:

• כמה כוח יש לו/לה עליי?

• כמה אני תלויה בו/בה?

• מי יכול להיות בעל ברית? 

זה מוריד את תחושת ה"אני לבד מול כולם" ומאפשר לתכנן צעדים אסטרטגיים.

2. תרגיל "הקלטת הפנימית" (Inner Recording)

מבקשים מהמטופלת לכתוב בדיוק את המשפטים שהכי פגעו בה.

אחר כך עוברים על כל משפט ושואלים:

• מי באמת אמר את זה?

• מה האינטרס שלו להגיד את זה?

• איזה חלק מהמשפט הזה הוא עליי, ואיזה חלק הוא על הפחדים שלו? 

ב-90% מהמקרים הלקוחה מגלה שהמשפט אומר הרבה יותר על המטריד מאשר עליה.

3. בניית "מגן גבולות אישי" (Boundary Shield)

תרגיל ב-3 שלבים:

• רשימת "כן" – מה אני מוכנה לספוג (כמעט כלום).

• רשימת "לא" – התנהגויות שלא אסכים להן יותר.

• 3–5 משפטי גבול קצרים וברורים מראש: "אני לא מעוניינת לדבר על המשפחה שלי בעבודה."; "אני מבקשת שתפנה אליי ישירות ולא דרך בדיחות מול כולם."

מתאמנים עליהם מול מראה או מול המאמן עד שהם יוצאים טבעי וללא רעד בקול.

4. תרגיל "הכיסא הריק" (Empty Chair – גרסה אימונית)

• מציבים כיסא ריק מול הלקוח/ה ומבקשים לדבר אל "המטריד" כאילו הוא יושב שם.

• ברגע שהדמעות או הכעס עולים – עוברים לכיסא השני ומדברים "מתוך המטריד".

התרגיל הזה משחרר המון וגם נותן תובנות על המניעים של הצד השני.

---

התעמרות מגדרית כלפי אנשים טרנסים וטרנסיות בעבודה היא אחת הצורות הכי פחות מדוברות – אבל הכי שכיחות – של אלימות במקומות עבודה בישראל. היא גם הרבה יותר מורכבת מהטרדה מינית קלאסית, כי היא משלבת אפליה מגדרית + טרנספוביה + לפעמים גם הומופוביה/לסבופוביה.

הצורות הנפוצות ביותר של התעמרות מגדרית כלפי טרנסים/יות בעבודה (2023-2025, על פי דוחות המרכז לנפגעות תקיפה מינית, עמותת "הוסטל", "מעברים" והאגודה לזכויות האזרח):

התעמרות בשירותים ובמרחבים מגדריים

• איסור להשתמש בשירותים של המגדר המזוהה (הכי שכיח בבתי ספר, בתי חולים, מפעלים)

• הכרזה פומבית "מי שטרנסית – שתלך לשירותי נכים".

חסימת קידום או העסקה מלכתחילה

• בראיונות עבודה: "אנחנו חברה משפחתית, אולי זה לא יתאים לך"

• אחרי חשיפה/מעבר: פתאום "אין תקציב לקידום" או "התפקיד דורש נסיעות לחו"ל ואנחנו לא בטוחים שתקבלי ויזה" (רמז לבעיות עם דרכון ישן).

הטרדה מינית עם טוויסט טרנספובי

• "פטיש" על טרנסיות ("תמיד רציתי לנסות עם אחת כמוך")

• "אתה בעצם הומו שמתחפש", "את לסבית ששונאת גברים" וכדומה.

Deadnaming ו-Misgendering יומיומי וכרוני

• קריאה בשם הישן בכוונה (גם אחרי שביקשו אלפי פעמים להפסיק)

• שימוש בלשון זכר/נקבה לא נכונה – במיילים, בישיבות, מול לקוחות

• "בדיחות" כמו "אז היום את בוי או גירל?" או "אני לא מצליח לעקוב, תזכיר לי מה אתה עכשיו".

פלישות לפרטיות רפואית/אישית

• שאלות כמו "כבר עשית את הניתוח?", "מה יש לך למטה?", "את לוקחת הורמונים? אז למה הקול שלך ככה?"

• דרישה להציג אישורים רפואיים כדי "להוכיח" את המגדר.

הדרה חברתית "רכה"

• לא מזמינים לאפטר-וורק כי "הבנות/הבנים הולכים לשתות ולא בטוח שתרגישי בנוח"

• משנים את השיבוץ לקבוצות עבודה כדי "שלא יהיו בעיות בשירותים/חדרי הלבשה".

מה הכי עוזר בטיפול/אימון עם טרנסים וטרנסיות שחוו את זה?

• עבודה עם "הגוף הבוגד"

טרנסים רבים חווים דיספוריה חריפה יותר דווקא כשמעירים להם בעבודה. משלבים כלים סומטיים (נשימה, עיגון, טכניקות EMDR קלות) כדי להחזיר שליטה על הגוף ברגעי טריגר.

• תכנון "יציאה בטוחה

לצערי, הרבה פעמים המסקנה היא שצריך לעזוב. אנחנו בונים יחד קורות חיים "נקיים" (שאינם חושפים את ההיסטוריה המגדרי אם הלקוח/ה לא רוצה), רשת קשרים בקהילה הטרנסית, ורשימת מקומות עבודה ידידותיים (הייטק, ארגונים חברתיים, חברות בינלאומיות – שיש להן מדיניות כתובה).

• הכרה כפולה 

בטראומה המגדרית ובטראומה של דחייה חברתית מתמשכת. רבים מגיעים עם תחושת "אני לא שייך לשום מקום – לא לגברים ולא לנשים".

• תיקון השפה הפנימית

עבודה ממוקדת על ביטויים כמו "אני סתם בעיה", "אני מביך את הצוות". מחליפים ב"הזכות שלי להתקיים כאן בדיוק כמו שכולם קיימים".

• בניית "בריתות מראש"

זיהוי של עמית/ה אחת או שניים שאפשר לגייס כ"שומרי שם ולשון". זה מפחית דרמטית את תחושת הבדידות.

• תרגיל "המכתב למנהל/ת לעתיד"

כותבים מכתב (שלא חייבים לשלוח) שבו מסבירים בדיוק איך הם רוצים שיקראו להם, אילו שירותים הם משתמשים, ומה יקרה אם לא יכבדו את זה. הרבה פעמים הלקוח/ה מחליטים כן לשלוח – וזה משנה את כל הדינמיקה.