הורים וילדים

מאת: אור מרוני

נוודות דיגיטלית: 

"אמא ואבא עובדים מהלפטופ בכל מקום בעולם"

הילדים רואים אותנו פותחים את המחשב בחוף הים בתאילנד או בבית קפה בליסבון ושואלים: "למה אנחנו לא הולכים למשרד כמו כולם?". איך מסבירים להם שזו העבודה שלנו?

התחילו מהשאלה שלהם. במקום "כי אנחנו נוודים דיגיטליים", אמרו: "תראה, פעם רוב האנשים היו צריכים להגיע כל יום למקום אחד כדי לעבוד. היום אפשר לעבוד עם המחשב מכל מקום שיש בו אינטרנט - כמו קוסמים שיכולים לעשות כישופים מרחוק!"

משחק מומלץ: "מפת העולם של העבודות"

הדביקו מפת עולם גדולה על הקיר. בכל פעם שאתם עובדים ממקום חדש – סמנו נקודה ורשמו מה עשיתם שם (כתבתי מאמר, ערכתי פגישת זום, תכננתי קורס). הילדים רואים איך העבודה שלכם "מטיילת" בעולם ומבינים שכסף יכול להגיע גם בלי להיכנס לבניין משרדים.

לגילאים 10+: דברו על "עבודה = ערך שאתה נותן לאנשים אחרים".

"כשאמא עוזרת לאנשים ללמוד אנגלית בזום – הם משלמים לה, גם אם היא יושבת בווילה בבאלי. הערך לא תלוי במקום, אלא במה שאתה יודע ובמה שאתה נותן".

המסר החשוב: לא כולם חייבים או רוצים לחיות ככה. יש ילדים שההורים שלהם הולכים כל יום למשרד וזה גם בסדר גמור. מה שחשוב זה לבחור איך אנחנו רוצים שהחיים שלנו ייראו.

אבטלה – "מה קורה כשאין עבודה כרגע?"

המילה "אבטלה" מפחידה מבוגרים, על אחת כמה וכמה ילדים ששומעים אותנו לוחשים בטלפון "פיטרו אותי".

הסבירו בלי להפחיד: "לפעמים העבודה נגמרת - כמו כשמסתיימת כיתה ו' ועדיין לא התחילה כיתה ז'. זה זמן מעבר. 

זה לא אומר שאבא / אימא לא טוב.ה או לא חכמ.ה – זה אומר שעכשיו מחפשים את הכיתה הבאה הכי טובה בשבילו.ה".

משחק "חיפוש העבודה": 

קחו קופסת קלפים ועל כל קלף רשמו פעילות שאתם עושים בזמן האבטלה (לימודים, כושר, ראיונות עבודה, בישול ארוחות מיוחדות). בכל ערב הילד שולף קלף ואתם מספרים מה עשיתם היום כדי להתקדם. ככה הם רואים ש"אין עבודה" לא שווה "אין כלום".

חשוב מאוד: אל תשקרו. אם אתם לחוצים - תגידו. "כן, זה מלחיץ אותי קצת, כי אנחנו רגילים שיש משכורת כל חודש. אבל יש לנו חסכונות, ואני לומד דברים חדשים שיעזרו לי למצוא עבודה עוד יותר טובה".

המסר: תקופות כאלה קורות כמעט לכולם בשלב כלשהו. זה לא כישלון – זה חלק מהמסלול.

הורה שקוע בעבודה – "למה אבא כל הזמן בטלפון?"

כשהעבודה זולגת לכל שעה ביום, הילדים מרגישים שהם מתחרים על תשומת הלב שלנו – ובעיקר מפסידים.

אל תגידו "כי אני חייב", זה מלמד אותם שעבודה חשובה יותר ממשפחה. 

במקום זה: "העבודה שלי חשובה, אבל אתם חשובים לי הרבה יותר. אני עובד עכשיו כדי שיהיה לנו כסף לטיולים ולחוגים, אבל אני לומד איך לעשות גבולות כדי שיהיו לנו גם ערבים שלמים ביחד".

כלי פשוט: "שעון הצבעים".

קחו שעון נייר וצבעו: ירוק – זמן משפחה מלא (טלפון במגירה), צהוב – אני כאן אבל יכול לענות להודעה דחופה, אדום – 20 דקות שאני ממש חייב להתרכז. הילדים רואים ומבינים מתי אפשר לבקש ומתי כדאי לחכות.

והכי חשוב – תנו דוגמה אישית. אם אתם רוצים שהילדים שלכם לא יהיו מכורים לטלפון בגיל 16, תראו להם שגם אתם יודעים לשים אותו בצד.

חינוך ילדים לתעסוקה – "איך מגדלים ילד שיידע למצוא עבודה שהוא אוהב?"

הטעות הכי נפוצה: לשאול ילד בן 10 "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?". זה מכניס אותם ללחץ ומעביר מסר שיש תשובה אחת נכונה.

במקום זה שאלו: "מה אתה הכי אוהב לעשות שגורם לך לשכוח מהזמן שעובר?" "במה אתה ממש טוב שאחרים מבקשים ממך עזרה?" "אילו בעיות בעולם היית ממש רוצה לפתור?"

במקום זה שאלו: "מה אתה הכי אוהב לעשות שגורם לך לשכוח מהזמן שעובר?" "במה אתה ממש טוב שאחרים מבקשים ממך עזרה?" "אילו בעיות בעולם היית ממש רוצה לפתור?"

משחק "חנות הכישרונות": פעם בשבוע פותחים "חנות" בבית. כל אחד כותב על פתקים את הכישרונות שלו (לבנות בלגו, להצחיק, לבשל, להסביר חשבון). הילדים "קונים" זה מזה שירותים עם מטבעות נייר. פתאום הם רואים שגם דברים שהם עושים "בסתם" יכולים להפוך למקצוע.

מסר חשוב מגיל צעיר: "בעתיד יהיו הרבה עבודות שלא קיימות היום. מה שחשוב זה ללמוד איך ללמוד, איך לפתור בעיות, איך לעבוד עם אנשים – ואיך לא לוותר כשקשה".

ואחרון חביב – תנו להם לראות אתכם נהנים מהעבודה שלכם (או מחפשים עבודה שתשמח אתכם). אין מורה יותר טוב מזה.